ראשי / מאמרים ועדכונים

מהשולחן של עו"ד קרפ

לא מדריכים כלליים — תצפיות מהשטח. מה שרואים אחרי עשור בוועדות מכרזים, במליאות ובאולמות בתי המשפט.

ניסיון שנדרש "בחמש השנים האחרונות" בלי להגדיר ממתי סופרים; דרישת מחזור שלא פרופורציונלית להיקף; ואישור רו"ח שאף מציע לא יכול להשיג בזמן.

הניסוח בסדר, המליאה אישרה, ובכל זאת עוברת שנה בלי פרסום ברשומות. הבעיה כמעט אף פעם לא נמצאת בטקסט עצמו.

בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר התנגדויות שמוגשות מאוחר מדי או בפורמט שגוי. חבל — כי לחלקן היה סיכוי אמיתי.

שימוע שנערך כשההחלטה כבר התקבלה בפועל הוא לא רשת ביטחון — הוא ראיה נגד הרשות.

90 יום. זה כל הסיפור ברוב תיקי הארנונה שנסגרים בלי דיון לגופו.

חתימת ראש הרשות לבדה לא מחייבת, סעיף תקציבי הוא לא פורמליות, והבטחה בעל-פה שווה את הנייר שהיא לא כתובה עליו.

האיחור עצמו הופך לעילה, ההוצאות מגיעות מתקציב הרשות, והעתירה מייצרת תקדים פנימי.

כל שימוש בפטור נבחן בדיעבד: בעתירה, בדוח מבקר, בישיבת מליאה סוערת. פרוטוקול מנומק הוא ההבדל.

שני שמאים יכולים להסכים על כל מספר בשומה — ולהתווכח שנה על השאלה מאיזה מצב תכנוני מודדים.

מה שחשוב לרשויות ולעסקים לדעת — בלי רעש, ישירות למייל.